אנשים אומרים שיש דברים שעליהם לא מתווכחים. הכבישים בגרמניה הם הכי טובים, רכבים מזרחיים אמינים והחלוקה בתחום המנועים ברורה: דיזל – חסכוני ועם מומנט גדול; בנזין – מעודן וחזק יותר. האומנם?
ממה הכל התחיל?
מבחינה מכאנית (והיסטורית) מנועי הדיזל נועדו בעיקר לצרכים תעשייתים ומסחריים כדי להניע משאות וכלים כבדים וגדולים (משאיות, קטרי רכבת…) ועל כן נבנו בצורה כזו שהמומנט שלהם גבוה, בגלל ש"הצעד הראשון" הוא תמיד הכי קשה ונדרש הרבה "כוח" על מנת להביא את הרכב מעמידה מוחלטת לתנועה. חשיבותו ויתרונו הנוסף של מנוע הדיזל הוא שהמומנט הזה מתקבל כבר על ההתחלה, כשהטורים עוד לא משתוללים. במילים אחרות, יש הרבה "כוח" תוך זמן קצר ובטורים נמוכים, וכידוע, בטורים נמוכים הרכב "לוגם" פחות סולר, משמע – חסכוני יותר.
מנועי בנזין, לעומת זאת, ידועים בעידון (ובשקט), ביכולת "הנשימה" (הכוונה היא להתנהגות ולתגובת המנוע בנהיגה דינאמית) וכמובן בספורטיביות שלהם. המומנט כאמור נמוך יותר יחסית לדיזל ומתקבל בסל"ד גבוה יותר. מנועי הבנזין תוכננו לתפקד במהירויות גבוהות, לעומת הדיזל, ולכן מגיעים עם נתוני הספק (מה שאנחנו מכירים כ"כוחות סוס") גבוהים יותר. הבדל נוסף נעוץ במשקל – בשל הצורך לעמוד בלחצי דחיסה גבוהים מאוד, הדיזל גדול וכבד יותר מהבנזין,עובדה שמשפיעה על הביצועים ונותנת יתרון לבנזין.
שינוי
עד כאן הכל פשוט וברור, אבל אז באה הטכנולוגיה וטרפה את הקלפים. פתאום אפשר למצוא מנועי דיזל עם הספק שלא היה מבייש מנוע בנזין. היצרנים החלו לעשות אותם שקטים ומעודנים מאי פעם. מצד שני, מנועי הבנזין מקבלים, חדשות לבקרים, הזרקות ישירות ומגדשים, אשר מבטיחים חסכון ניכר בדלק וערימות של מומנט כבר מסל"ד נמוך. מה קורה כאן? האם מה שידענו כבר לא תקף?
לאחרונה נתקלתי במספר מבחני דרכים והשוואות, שבחנו בכל פעם זוג רכבים זהים (יצרן, דגם, סדרה וכדומה..), למעט הבדלי המנוע: בנזין מול הדיזל. המבחנים הללו נועדו להעמיד למבחן את "האקסיומה" שעליה דיברנו קודם. בלטו במיוחד זוג רכבי ב.מ.וו סדרה 3 בצורתן החדשה. למבחן נבחרו 320i (בנזין) ו – 320d (דיזל), עם אותו נפח מנוע ואפילו אותו הספק (184 כ"ס).
אני חייב להגיד מילה אחת טובה על גרסת הדיזל – רכב עתיר שבחים שממשיך בגאון את מסורת ארוכת השנים של משפחת ה-3, רק חבל שבארץ משום מה החליטו לשווק רק גרסאות בנזין ולא את הדיזל, מה שכמובן לא מפריע להן להגיע ביבוא אישי. אז אם אתם רוצים דיזל וגם לחסוך על הדרך ללימודי תואר ראשון של הילדים, יבוא אישי יכול להתאים לכם כמו כפפה ליד.
התוצאות הראו כי: בתחום העידון והשקט, כמצופה, אי אפשר היה לבלבל את שאגת לוגם הסולר עם שום דבר אחר, אם כי במהלך שיוט הרעשים כמעט ונעלמו. בתואר "החסכן" זכה, כצפוי, הדיזל, עם הפרשים די משמעותיים (כ-25%). תאוצה בקו ישר הוכיחה את מה שידענו – בזכות מומנט מיידי יותר, ידו של הדיזל על העליונה, אם כי בהפרש כמעט זניח. אבל רק "כמעט". הדברים נראים אחרת עבור הדיזל כשמדובר בנהיגה ספורט-דינאמית, שם הוא מרגיש מסורבל וכבד, עם העברות משקל מורגשות שפוגעות בזרימה, תוצאה של משקל המנוע העודף. חוסר הגמישות של המנוע מתורגם לתיבה והדיזל מתקשה "לחסוך" בהחלפת ההילוכים בפניות.
שורה תחתונה
לסיכום, יש דברים שלא משתנים עם הזמן ואמיתות ישנות קשה להפריך… אומנם חלה התקדמות מורגשת בשני סוגי המנוע, אך עדיין הכללים הישנים תופסים. המלצה שלי: לחיסכון קחו דיזל (במיוחד את הב.מ.וו הנ"ל, שמגיעה אלינו ביבוא אישי), בשביל Fun אמיתי ונהיגה ספורטיבית קחו בנזין.
